עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

שלום

27/08/2012 22:44
היולי
בס"ד

שלום אנשי הבלוג היקרים!
הרבה הרבה זמן לא כתבתי.... לא הרגשתי צורך. לא שלא היו לי רגשות בזמן הזה, אבל פשוט לא הרגשתי צורך.
מה שלומכם?
יופי, יופי.
אין לי הרבה מה להגיד.
אין לי מצברוח. הדיכאון הזה של להיות בבית יום שלם ולא לעשות כלום.
ולהיות כל היום מול המחשב והטלויזיה רק מחמיר את המצב.
הבחור שלי לא יכול לדבר איתי, כי אין לו סוללה.
אז הגעתי אליכם :)
תסלחו לי שאתם ברירת מחדל.
אין לי כ"כ מה להגיד... אבל אני צריכה להגיד.
באלי פשוט לדקלם שירים אבל זה עלול לחשוף קמעה את זהותי אז אני צריכה להימנע מזה.
אז מה ככה?
מה עושים כשצריך לדבר אבל אין מה להגיד?
אני רוצה לעשות כביסה אבל יש חיפושית שחוסמת את דרכי אל המכונה.
אוף במצבים כאלה, כשאתה מרגיש ככה, הכל נראה גרוע.
אוף אני ממש לא יודעת מה להגיד...
אין לי כ"כ מה לעשות. אני לא רוצה עוד פעם לחפש תעסוקה במחשב, אין לי גם כוח להתארגן ולצאת מהבית.
בכללי, הקטע הזה של להתארגן מוציא את כל החשק לצאת מהבית, ביחוד כשאת בחורה.
למען ה', זה לוקח כ"כ הרבהההה זמןןןן.
חשבתי על זה כמה פעמים, שאם הייתי יכולה לצאת כמו שאני עכשיו, בלי לעשות שום דבר, אז הרבה פעמים שלא התחשק לי לצאת, לא היתה לי בעיה לצאת אם זה היה המצב. (משפט קצת מסובך, קחו כמה דקות להבין את התחביר.)
המלאכה הזאת של להתארגן פשוט מוציאה מזה את כל הכיף.
להתקלח, להחליט מה ללבוש (אוי גוועלדדד), להתלבש, לסדר את השיער (עבודה למקצוענים לפעמים ואני חובבנית לגמרי), להתאפר בשעת הצורך, לשים תכשיטים, להתאים נעליים, להסתכל במראה אחרי כל שלב, וזה לא נגמר שם...
זה באמת פשוט מפנצ'ר את כל הכיף.
אני צריכה להתחיל לישון עם בגדי יציאה.
אוף אולי זאת בדידות העצבות הזאת?
אולי זה שיעמום?
אולי זה הגעגוע לאנשים שטוב לך איתם ואת לא איתם עכשיו?
אולי זה השריפת תאים שהמחשב והטלויזיה גורמים?
אולי זה פשוט הקטע של להיות במקום שאת לא אוהבת להיות בו?
לא, זה לא רק זה, זה גם החוסר של נוכחות מאוד חשובה.
אוף אבל זה פשוט לא הגיוני.
זה פשוט לא הגיוני.
אולי חסר לי את החצי השני של הנשמה שלי?
אני לא יודעת, ונמאס לי לנבור ונמאס לי לנסות להבין ולפצח את חידות היקום הפרטי שלי.
אני צריכה להטביע את יגוני במשו.
ב"ה אני לא שותה, אני לא מעשנת, אני לא לוקחת סמים, אל תילחצו.
אבל זה פשוט מייגע לכתוב ולנסות להבין דברים כשזה לא עוזר.
שלא תבינו אותי לא נכון, לכתוב עוזר, זה עוזר שזה לא מצטבר בפנים.
אבל זה עדיין להישאר עם העצב.
אני הולכת לחפש את עצמי באנטרנט... כי מה עוד יש לי לעשות?
בס"ד

שלום אנשי הבלוג היקרים!
הרבה הרבה זמן לא כתבתי.... לא הרגשתי צורך. לא שלא היו לי רגשות בזמן הזה, אבל פשוט לא הרגשתי צורך.
מה שלומכם?
יופי, יופי.
אין לי הרבה מה להגיד.
אין לי מצברוח. הדיכאון הזה של להיות בבית יום שלם ולא לעשות כלום.
ולהיות כל היום מול המחשב והטלויזיה רק מחמיר את המצב.
הבחור שלי לא יכול לדבר איתי, כי אין לו סוללה.
אז הגעתי אליכם :)
תסלחו לי שאתם ברירת מחדל.
אין לי כ"כ מה להגיד... אבל אני צריכה להגיד.
באלי פשוט לדקלם שירים אבל זה עלול לחשוף קמעה את זהותי אז אני צריכה להימנע מזה.
אז מה ככה?
מה עושים כשצריך לדבר אבל אין מה להגיד?
אני רוצה לעשות כביסה אבל יש חיפושית שחוסמת את דרכי אל המכונה.
אוף במצבים כאלה, כשאתה מרגיש ככה, הכל נראה גרוע.
אוף אני ממש לא יודעת מה להגיד...
אין לי כ"כ מה לעשות. אני לא רוצה עוד פעם לחפש תעסוקה במחשב, אין לי גם כוח להתארגן ולצאת מהבית.
בכללי, הקטע הזה של להתארגן מוציא את כל החשק לצאת מהבית, ביחוד כשאת בחורה.
למען ה', זה לוקח כ"כ הרבהההה זמןןןן.
חשבתי על זה כמה פעמים, שאם הייתי יכולה לצאת כמו שאני עכשיו, בלי לעשות שום דבר, אז הרבה פעמים שלא התחשק לי לצאת, לא היתה לי בעיה לצאת אם זה היה המצב. (משפט קצת מסובך, קחו כמה דקות להבין את התחביר.)
המלאכה הזאת של להתארגן פשוט מוציאה מזה את כל הכיף.
להתקלח, להחליט מה ללבוש (אוי גוועלדדד), להתלבש, לסדר את השיער (עבודה למקצוענים לפעמים ואני חובבנית לגמרי), להתאפר בשעת הצורך, לשים תכשיטים, להתאים נעליים, להסתכל במראה אחרי כל שלב, וזה לא נגמר שם...
זה באמת פשוט מפנצ'ר את כל הכיף.
אני צריכה להתחיל לישון עם בגדי יציאה.
אוף אולי זאת בדידות העצבות הזאת?
אולי זה שיעמום?
אולי זה הגעגוע לאנשים שטוב לך איתם ואת לא איתם עכשיו?
אולי זה השריפת תאים שהמחשב והטלויזיה גורמים?
אולי זה פשוט הקטע של להיות במקום שאת לא אוהבת להיות בו?
לא, זה לא רק זה, זה גם החוסר של נוכחות מאוד חשובה.
אוף אבל זה פשוט לא הגיוני.
זה פשוט לא הגיוני.
אולי חסר לי את החצי השני של הנשמה שלי?
אני לא יודעת, ונמאס לי לנבור ונמאס לי לנסות להבין ולפצח את חידות היקום הפרטי שלי.
אני צריכה להטביע את יגוני במשו.
ב"ה אני לא שותה, אני לא מעשנת, אני לא לוקחת סמים, אל תילחצו.
אבל זה פשוט מייגע לכתוב ולנסות להבין דברים כשזה לא עוזר.
שלא תבינו אותי לא נכון, לכתוב עוזר, זה עוזר שזה לא מצטבר בפנים.
אבל זה עדיין להישאר עם העצב.
אני הולכת לחפש את עצמי באנטרנט... כי מה עוד יש לי לעשות?
27/08/2012 22:58
תנסי להרגע ותחשבי שהכל יהיה בסדר כל עוד לא תגעי בדברים שאמרת -,-
ותגידי פרק תהילים

) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב:
(ב) כִּי אִם-בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה:
(ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ:
(ד) לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם-כַּמּץ אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ:
(ה) עַל-כֵּן לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים:
(ו) כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תּאבֵד: ואני לא חרדית >< אני מסורתית...
היולי
27/08/2012 23:10
תודה צדיקה :)
28/08/2012 20:59
בבקשה נסיכונת ♥
גאיה חוזרת עם ואן דיירקשן
02/10/2012 23:12
www.bloger.co.il/shgaz/37821/
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: