אני מרגישה

שלעולם לא אוכל להוציא את כל התסביכים שיש בתוכי בגללך.

זאת הצעקה שלי.

הייתי רוצה להגיד שאני לא אתן לך לפגוע בי יותר, להרוס אותי יותר.

אבל אני יודעת טוב מאוד שזה לא נכון. שאת תהרסי אותי ותשברי אותי לרסיסים ותדרכי על השברים שלי, כל רגע מהחיים שלי.

את לעולם לא תניחי לי.

את לעולם לא תתני לי לברוח ממך.

זה מסע ההרס שלך. ואף אחד לא יכול לעצור אותך.

אני שונאת אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ביקשתי ממך ללכת לסדנת הורות ואמרת לי שאת לא רוצה. 

ביקשתי ממך ללכת לטיפול ואמרת לי שאני אלך לטיפול.

ביקשתי ממך להפסיק להתעלל בי ואמרת שזאת מי שאת, אז מה אני רוצה ממך?

אני שונאת אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הבית שלך הרוס!!!!

הילדים שלך ח"ו קורסים בזה אחר זה!!!!!!

ולא-אכפת-לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואני מנסה להציל מה שאפשר.

מי שאפשר, עד כמה שאפשר.

ואני לא מצליחה!!!!

אני כ"כ פוחדת.

אני כ"כ פוחדת.

אני פוחדת שח"ו אחד האחים שלי יזיק לעצמו.

אני לא רוצה אפילו להגיד את זה.

אני כבר לא יודעת איך להגיב אלייך.

ניסיתי לצעוק עלייך, להגיד לך את האמת בפרצוף, כדי שאולי משהו יחלחל ותשתני.

תקפת אותי חזרה, הפכת את זה למצב בו אני החולת נפש, הסטת את סבא וסבתא נגדי.

רציתי לברוח מהבית, אבל לא היה לי לאן.

ניסיתי לצאת מהבית, לעשות שירות במקום מרוחק, להתרחק כמה שיותר, אבל בגלל הזבל שהכנסת לתוכי, לא הייתי מסוגלת לטפל בעצמי.

ניסיתי להיות נחמדה. זה החזיק פחות מיום, עד הפעם הבאה שרמסת אותי.

ניסיתי להתעלם ממך, בעצת גדולים ממני. זה נתן לי המון שלווה ושקט. אבל את ובעיקר שאר בני המשפחה שיגעתם אותי שזאת לא הדרך, כאילו אתם מבינים משהו בכלל!!!! אתם לא מבינים כלום!!! ואתם רק גורמים יותר נזק בבורות שלכם ובהסתכלות הלקויה שלכם!!!

ועכשיו. עכשיו אני כבר לא יודעת מה לעשות.

ניסיתי להתייצב מולך, להראות לך שאת לא יכולה לשלוט בי, שאני בן אדם עצמאי. לא היית מוכנה לקבל את זה, פשוט לא היית מוכנה.

בשבילך אני הבובה על חוט שלך.

אני יודעת שאני מתנהגת לא בסדר, תאמיני לי שהמצפון שדאגת להעניק לי צובט אותי כל רגע בחיי.

אני יודעת שאני לא בסדר כשאני צועקת עלייך, שאני לא בסדר כשאני מתנהגת בחוסר סבלנות כלפייך, כשאני עונה לך באדישות או בטון מלא בשנאה. [שאת עדיין לא יודעת למה אני מגיבה ככה ומאשימה את כל העולם ואשתו, רק לא את עצמך, גברת מושלמת.]

אני מרגישה שאני לא בסדר כשאני אומרת לך לעזוב נושא מסויים, לעזוב אותי, שאת מציקה לי, שאת מתקשרת כל דקה.

אני מרגישה שאני לא בסדר כשאני מציבה לך גבולות.

אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות.

אני לא מוכנה לתת לך לרמוס אותי יותר.

אני יודעת שזה לא התפקיד של הילדים לחנך את הוריהם, גם ברור לי מאוד שזה לא מצליח, ביחוד לא איתך.

אבל כן, כן, אני מנסה לחנך אותך. כן, אני מנסה לשנות אותך. כן, כי אני לא מוכנה להיות ה"נחום תקום" שלך. אני לא מוכנה להיות הבובה שסופגת פגיעה ועוד פגיעה ועוד פגיעה וחוזרת שוב ושוב כדי לחטוף עוד.

אני מרגישה שזאת מלחמה.

ואני יודעת שאני לא בסדר, אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות.

ושאף חכמולוג לא ינסה לשפוט אותי, להגיד לי שאני לא בסדר, כי אתם לא יודעים מה אני עוברת!!!! אתם לא בנעליים שלי!!! ואני לא צריכה עוד בן אדם שיגיד לי שאני לא בסדר, ממרומי הכס חסר הידע שלו!!!

תאמינו לי שיש לי מספיק ביקורת מעצמי, אני אוכלת מספיק זבל מעצמי כל רגע בחיים שלי, ואני לא צריכה עוד מישהו שיוסיף את הביקורת התמימה שלו.

זה לא משנה כמה אני אכתוב, אגיד, אספר, תמיד יהיו עוד רגשות בתוכי

וכל יום אני צוברת עוד ועוד ועוד רגשות וצלקות.