אני כועסת עלייך. שאת יורדת עליי כל הזמן, מבקרת אותי כל הזמן, גורמת לי להרגיש תמיד שאני לא בסדר. שאני לא שווה כלום.
שהכנסת בי דפוס של ביקורת עצמית הרסנית שמלווה אותי כל רגע מחיי.
אני כועסת עלייך שאת לא יודעת להיות אמא, שאת מתנהגת כמו ילדה קטנה, שלפעמים, אם לא תמיד, אני מרגישה שאני הבוגרת בקשר הזה.
אני כועסת עלייך שאת לא מכינה לנו אוכל, שאת לא מפגינה כלפינו אהבה, שאת לא נוגעת בנו, שאת לא ממלאת את חובותייך כאמא.
אני שונאת את זה שאת שופכת עלינו את התסכולים שלך ואת הכעסים שלך ואת כל המידות הרעות שלך.
שאת מפילה הכל על הילדים שלך, במקום לגדל אותם בצורה בריאה כמו שאמא אמורה לעשות.
אני כועסת עלייך שאת רבה עם אבא מולנו
ופוגעת בבן אדם שאנחנו כ"כ אוהבים
אני כועסת עלייך שאת לא מקשיבה לי, שאני מדברת אלייך ואת לא מגיבה, או מתחילה לדבר על משהו אחר כשאני באמצע משפט, או אומרת לי לעזוב אותך בכעס כי שאלתי אם יש עגבניות.
אני כועסת על זה שסבתא אומרת שזאת אשמתנו שאת מתעצבנת עלינו.
אני שונאת את זה שאת אומרת שאם את תתגרשי מאבא זה יהיה בגללנו.
איזה אמא אומרת דבר כזה?
בד"כ זה הילד שמאשים את עצמו וההורים הם אלה שמסבירים לו שזה בכלל לא קשור אליו.
את מאשימה אותנו, מנסה להרוס אותנו בטיפשות ובאנוכיות שלך.
אני שונאת את זה שאת מחלקת לי הוראות כל היום ומשתלטת על כל ההוויה שלי.
אני שונאת את זה שאת מדברת אליי.
אני שונאת את האטימות שלך!!
את אף פעם לא מבינה מה קורה. כשאני צועקת עלייך ואומרת לך שפגעת בי, אומרת לך בפירוש!! את אף פעם לא מבינה, את תוקפת, מאשימה אותי שאני לחוצה/ בן אדם עצבני/ שיש לי בעיות.
את תמיד חושבת שאת מושלמת, לא יכולה לסבול ביקורת, מתעצבנת כשמישו מעז להתנגד לך.
את מטרידה, מציקה, מתעסקת ונוברת בכל דבר הכי קטן, ומשגעת את כולם מסביבך.
את חסרת התחשבות, לא מודעת לזה שיש לאנשים מסביבך רגשות שונים משלך, לא אכפת לך מה הם מרגישים, אכפת לך רק מעצמך.
את מעירה אותי או את האחים שלי או את אבא שלי משינה בשביל הדברים הכי שטותיים, וחוזרת על זה כל כמה דקות בשביל עוד משהו שטותי, ולא אכפת לך שאולי זה מפריע לבן אדם שיושן, אולי בן אדם מנסה לישון פה ואת מציקה לו, מייסרת אותו.
אבל כשמישהו מעז רק לדבר איתך כשלא בא לך, את תוקפת.
את נוראית.
אני שונאת את זה שאת מעירה אותנו מהשינה בצעקות כדי שנעזור לסדר את הבית.
ואחרי שאנחנו קמים מסתבר שאין שום דבר לעשות, מקסימום לשטוף צלחת אחת.
נמאס לי לשמוע את התלונות שלך, את הביקורת הקטלנית שלך.
נמאס לי ממך.
את מתאכזרת אלינו, מתעללת בנו.
מתעללת בילדים רכים, שלא יודעים שמשהו פה לא תקין, שמאשימים את עצמם. הורסת אותם לכל החיים.
בגללך אני שונאת את עצמי, בגללך אני מבקרת את עצמי וקוטלת את עצמי בלי הפסקה.
בגללך אני לא יכולה להאמין שמישהו יאהב אותי.
בגללך אני לא מסוגלת לחשוף את הרגשות שלי.
בגללך אני לא מסוגלת ליצור קשר תקין עם החברה.
בגללך אני רואה את השלילי בכל דבר.
את מייסרת אותי כל רגע בחיים.
בגללך אני רוצה למות.
;){kind=link}