טוב אני רעבה. מה אוכלים?
לא באלי לאכול את האוכל שאמא הכינה.
לא עולה לי בראש משו שבאלי להכין.
אני שונאת את הרגעים האלה שאני רעבה.
הם תמיד נגמרים בזה שאני גוועת שעות כי אין לי מושג מה לאכול, ואין לי כוח להכין שום דבר.
ואז אחרי שעות של יסורים עצמיים אני אוכלת ואז אני שבעה... עד שהכל חוזר על עצמו שעתיים אחרי.
זה מאוד מתיש הקטע הזה.
אז עכשיו אני רעבה.
ואני לא יודעת מה לאכול.
אני בשרית אז זה מוריד טוסט. ובכל מקרה לא באלי.
מלוואח עם ביצה אכלתי בצהריים אז לא באלי עכשיו.
לא באלי חביתה.
בעעעעעעעעעעעעעע
מה עושים?
באלי להזמין.... אבל בשעה הזאת זה עלול להיות קצת בעיה....
אופה.
אולי..............
ממ.
אולי... אני אקח את האוכל שאמא הכינה... אשים אותו בפיתה.... אבשל תפוח אדמה ואשים גם אותו בפיתה?
זה ישיג את המטרה?
לא, אין לי כוח לעשות את זה.
כשהייתי קטנה היתה תקופה קצרה שהיתה לנו "טבחית". אני לא זוכרת אם היא הכינה את כל האוכל, כי אני זוכרת רק שהיא הכינה עוגיות... :)
חח זה נשמע כאילו היינו מזה עשירים. אבל מזה לא. היינו גרים בשכונה שנחשבת לשכונת מצוקה, ואמא שלי הביאה אותה כנראה פשוט כי היא לא אוהבת לבשל. הטבחית הזאת היתה מגיעה לכמה זמן בצהריים, ואני זוכרת שהיא היתה מכינה לנו עוגיות דומינו מזה טעימות, והיא הראתה לי איך היא מכינה אותן ונתנה לי להכין איתה. עד היום כל פעם שאני רואה עוגיות דומינו (דומינו או דמקה? איך קוראים לזה?) אני מתמוגגת. איך אהבתי אותה. הייתי מזה עצובה כשאמא שלי פיטרה אותה אחרי תקופה די קצרה לפי מה שזכור לי. כשאני חושבת עכשיו על הרגע הזה שהיא הכינה איתי את העוגיות, היא היתה מזה נחמדה אלי, ומזה הראתה כלפי אהבה. זה משו שממש היה חסר לי בבית.
אחח רגע של נוסטלגיה :)
חח נזכרתי עכשיו גם בכל הבייביסיטריות שהיו לי... הייתי חולע עליהן. הייתי בוכה ממש כשהן היו צריכות ללכת והייתי חוסמת את הדלת כדי שלא יצאו.
הן היו רוקדות איתי ומשחקות איתי. הרגעים איתם היו מהמאושרים בחיי :)
היו כמה תקופות משו בסט בילדות :) מהדברים שאין היום. כשאתה מתבגר יש כ"כ הרבה דברים כיפיים שאתה כבר לא עושה. כמו ללכת לקייטנות ולפארקי שעשועים. לא מבינה למה אנשים מתבגרים בכלל. מה הכיף בזה?
;){kind=link}